התאוששות מפציעות

שמתם לב שספורטאים ואנשים שמתאמנים באופן קבוע נוטים להתאושש מפציעות בזמן קצר יותר מאחרים? האם זה מכיוון שהם בכושר טוב יותר, או כי הם מקבלים טיפול טוב יותר? אז לדברי מומחים זה בד"כ קצת משניהם...

כאשר מתרחשת פציעה, בין אם זו רצועה קרועה או עצם שבורה, אלו יהיו בד"כ השרירים והגידים סביב אותה פציעה שכל כך חשובים להתאוששות ובהשוואה לאנשים שכושר וספורט אינם מנת חלקם, כמעט תמיד לספורטאים ולאנשים המתאמנים בדרך קבע קיים יתרון.

מבחינה ביולוגית, רובנו נמצאים על אותו קו למעט קשישים שבד"כ הליך ההחלמה הוא איטי ומורכב, במיוחד כשבמדובר בפציעה של שבר כך שזה לא שהתאים הביולוגיים של ספורטאים מקצוענים מחלימים מהר יותר מאשר התאים של אחרים, אבל מבנים אחרים סביב הברכיים, או באותו אזור שנפגע, הם כל כך חזקים וכל כך הרבה יותר טובים ביחס לאנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית באופן קבוע, שהם אלו שמגנים על החלק שעובר תהליך ריפוי ועוזרים לגוף להתחזק בפחות זמן. בנוסף, עלינו כמובן להתייחס לעניין הגיל, ככל שאתה צעיר יותר הגוף הרבה יותר טוב בלתקן את עצמו.

"הכל בראש"! מוטיבציה וחשיבה חיובית גם כן תורמים לריפוי. לדוגמא, ספורטאי עילית שבד"כ מקבלים משכורות עתק וחוזים שמנים, נוטים לקחת סיכונים גדולים יותר בהחלמה מהירה, משום שיש להם משחקים אולימפיים או חוזים של מיליוני דולרים לסכן. כמעט כל מי שהקדיש מספיק זמן ורצון, יכול לחזור לשחק או להתחרות בתוך שמונה חודשים לאחר ניתוח גדול. אבל עבור רובנו, יש נטייה לקחת פציעות באופן רגוע יותר וכך לרוב ההחלמה וחזרה לשגרה לוקחת זמן רב יותר.

אם לתת לכך דוגמא אישית, אז במקרה שלי למשל, חוויתי תאונת דרכים (אופנוע) לפני כשלושה חודשים, פגיעה בעיקר ברגליים וחתך עמוק בשריר הירך, הארבע-ראשי. תחילה כשהגעתי למיון כבר דובר על שבר בעצם הירך, הליך החלמה ארוך ומייגע… אך כשחזר הרופא למיטתי עם תוצאות צילום ה-CT ופליאה על פניו: "תראה, מסתבר שאין לך שבר בסופו של דבר. כנראה שמעטפת השריר שלך ברגל הייתה מפסיק חזקה לספוג את הפגיעה ולמנוע שבר". כלומר, האימונים, רכיבות האופניים הקבועות ושאר תרגילים שיצרו מעטפת שריר גדולה וחזקה ברגלי, בהחלט השתלמו! בנוסף, גם במהלך טיפולי הפיזיותרפיה שלי, המטפלת המסורה והמקצועית שליוותה אותי, תמר, כל פגישה התפלאה מחדש מהמהירות של בניית השרירים אצלי ומתהליך ההחלמה. אפילו זכיתי לקבל ממנה את הכינוי "וולברין" (לחובבי הקומיקס).

מההיבט הפסיכולוגי של תהליך ההחלמה שלי, אין ספק שמוטיבציה והרצון לחזור כמה שיותר מהר לעבוד גם כמאמן אישי וגם כמורה לחינוך גופני, היוו משקל נכבד ומשמעותי לחזרה המהירה שלי והרצון הבלתי פוסק להתגבר על המכשולים החדשים שנקרו לפניי. החלטתי לקחת את התאוששות כאתגר. חשוב מאוד לתת גם את הקרדיט לתמיכה המשפחתית שקיבלתי, במיוחד מאשתי היקרה, ענת, שלולא החום והאהבה שהעניקו לי, ההתמודדות הייתה הופכת לקשה הרבה יותר. כיום, למעט צלקת מכוערת אחת ומספר סימני פגיעה ברגליים, אני כבר במתכונת אימונים רגילה כפי שהייתי לפני התאונה.

אז נכון שספורטאי עילית מחלימים מהר יותר גם כמובן בעזרתם של עשרות אנשי מקצוע, מכונים ומתקנים מתקדמים ויקרים שאין ספק שמהווים קפיצה משמעותית בהחלמה המהירה, אך אם תאמצו לעצמכם אורח חיים בריא ותתאמנו באופן קבוע, גם אתם תרגישו חזקים יותר, שמחים יותר וחסונים יותר פיזית ומנטאלית.

כמובן שאינני מאחל לאף אחד ואחת מאיתנו לגלות את גבולות החוסן שלהם, חס וחלילה! בראש ובראשונה שמרו על הכושר למען בריאותכם הפיזית והנפשית. מה שכן, בהחלט לא יזיק לדעת גם את היתרונות שטמונים בעיסוק ובשמירה על הכושר הגופני שלנו.

שורה תחתונה: עם מספיק רצון ותמיכה, כל אחד (כמעט) יכול לבצע התאוששות מהירה יחסית.

שמרו על עצמכם ותהיו בריאים!

תומר ריזנמן – בוגר B.E.D בחינוך גופני ומאמן כושר אישי rizenman@gmail.com